דנה

שמעתי פעם מישהו מכנה את הפרויקט הזה בתואר "דמיון חולני". העדפתי לא להכנס לויכוח, אבל רצו לי המון מחשבות בראש. מה נחשב "נורמלי"? מה שגרתי? מי מחליט? להיות "נורמלי" אומר להיות כמו מישהו אחר? אני חושבת שכבר היינו בעידן ההיסטורי הזה, נכון? אותן שמלות, אותן תלבושות. צבעים שונים, אבל אותו סגנון. וככה גם עם תספורות, כמה בודדות פופולריות, שאפשר היה לראות על הראשים של כולם. אין מקום ליצירתיות בכלל. ובאמנות, יש את האחת הנכונה, שנדרשה לעבור אישור של בעלי סמכות. בטוחים שאנחנו רוצים לחזור לתקופה הזאת? באותו זמן, סלבאדור דאלי, שלא פחד אף פעם לערבב תמונות, מראות וסגנונות, דווקא שינה את המציאות וחיפש תמיד עוד השראה - הוא הפך לאחד האמנים היותר משפיעים של המאה שבה פעל.אני לא טוענת לאותה רמה של כשרון בינתיים, אבל אפילו היום אני מאמינה שאי אפשר להגביל את הדמיון. פשוט אי אפשר! ליצור, להתנסות, לערבב מה שנראה שאפשר! ככה נולד משהו חדש ומקורי באמת! ככה נוצר סט הצילומים הזה. זה אחד הסטים האהובים עלי, מה דעתכם?
דנה - ויקטוריה מנשירוב - סטודיו לצילום
דנה - ויקטוריה מנשירוב - סטודיו לצילום
דנה - ויקטוריה מנשירוב - סטודיו לצילום
דנה - ויקטוריה מנשירוב - סטודיו לצילום
דנה - ויקטוריה מנשירוב - סטודיו לצילום
דנה - ויקטוריה מנשירוב - סטודיו לצילום
דנה - ויקטוריה מנשירוב - סטודיו לצילום
דנה - ויקטוריה מנשירוב - סטודיו לצילום
דנה - ויקטוריה מנשירוב - סטודיו לצילום
דנה - ויקטוריה מנשירוב - סטודיו לצילום
דנה - ויקטוריה מנשירוב - סטודיו לצילום
דנה - ויקטוריה מנשירוב - סטודיו לצילום